פוסט טראומה

Post-Traumatic Stress disorder

הפרעת דחק פוסט-טראומטית – PTSD – היא הפרעה נפשית שעשויה להתפתח לאחר חשיפה לאירוע טראומטי, כמו מלחמה, תקיפה, אסון טבע או סכנת חיים ממשית. לצערנו, בשני האחרונות, אנו עדים לתופעה בקרב חיילים, משרתי סדיר ומילואים, לוחמים ותומכי לחימה כאחד.

אורן, בן 38, שירת כלוחם בגדוד חי"ר. עם השחרור ממילואים, חזר לשגרה ולהתמודדות היום-יומית עם עבודה, משפחה וילדים. המעבר החד ממצב חירום בחזרה לאזרחות - היה קשה. במהלך הזמן החלו להופיע סיוטים, דריכות מתמדת, התקפי זעם, והימנעות ממקומות הומי אדם.

מהי הפרעת דחק בתר-חבלתית (PTSD)?

הפרעת דחק פוסט טראומטית היא הפרעה נפשית המתפתחת בעקבות חשיפה לאירוע טראומטי. בהקשר הצבאי, מדובר לרוב בחשיפה מתמשכת לסכנת חיים, כאשר בחלק מהמקרים גם חשיפה למראות קשים, אובדן חברים ולחימה אינטנסיבית.

ההגדרה הרפואית (לפי DSM-5) כוללת ארבע קבוצות של סימפטומים:

1. חודרנות – זיכרונות פולשניים, פלאשבקים, סיוטים.

2. הימנעות – הימנעות ממקומות, מחשבות או אנשים הקשורים לאירוע.

3. שינויים קוגניטיביים ורגשיים – תחושת אשמה, ניכור, דיכאון, מחשבות שליליות על העולם והעצמי.

4. עוררות יתר – דריכות, הפרעות שינה, תגובות פתאומיות, עצבנות או התקפי כעס.

ההנחה הרווחת היא שהסימפטומים מחמירים ככל שההימנעות גוברת.

שכיחות

כ-10–30% מהחיילים שנחשפו לאירועי לחיצה יפתחו סימפטומים של PTSDבשלב כלשהו.

במקרים רבים PTSD מלווה בתופעות נוספות: דיכאון וחרדה, שימוש יתר באלכוהול וקנאביס, קשיים בזוגיות ובקשרים חברתיים, פגיעה תעסוקתית או התפרצויות אלימות. לכן, חשוב באבחון לא להסתפק בזיהוי של טראומה, אלא לבדוק מכלול שלם של תסמינים וקשיים נלווים - כל אחד חווה PTSD בצורה שונה.

איך מאבחנים?

האבחנה מתבצעת על ידי פסיכיאטר מומחה. הבדיקה כוללת שיחה קלינית, ולעיתים שימוש בשאלונים מתוקפים (כמו CAPS או PCL-5).

יש חשיבות להבחין בין PTSD לבין תגובת הסתגלות, דיכאון (שבחיילים יכול לדמות חלק מהסימפטומים של PTSD), תסמונת מוחית לאחר חבלה (TBI), או מצבים רפואיים אחרים.

אפשרויות טיפול

מספר שיטות טיפול פסיכותרפי (פסיכולוגי) הוכחו כיעילות.

• טיפול קוגנטיבי התנהגותי (CBT) בחשיפה ממושכת (PE) – מתמקד בעיבוד זיכרונות טראומטיים באמצעות חזרה יזומה ומבוקרת של הזיכרון, לצד חשיפה הדרגתית למקומות או סיטואציות מהם המטופל נמנע. זהו הטיפול היעיל ביותר, שגם יכול להביא להפוגה מלאה של PTSD בסבירות הגבוהה ביותר.

• טיפול קוגניטיבי לעיבוד טראומה (CPT) – המתממקד מתמודד עם מחשבות שליליות כמו "אני אשם", "אני מסוכן", "אין לי ערך". הטיפול מבוסס על ההנחה שבעקבות חוויה טראומטית, האדם מפתח דפוסי חשיבה מעוותים לגבי עצמו, העולם והעתיד. מחשבות אלה, הקרויות "stuck points" (נקודות תקועות), נובעות מהניסיון להבין את הטראומה – אך למעשה הן משמרות את הסבל.

• עיבוד מחדש והקהיה שיטתית באמצעות תנועות עיניים (EMDR) – שיטה ממוקדת לעיבוד חוויות טראומטיות

בפניה לטיפול פסיכולוגי, חשוב לפנות לטיפול אשר הוכח כיעיל, שכן טיפולים רבים מוצעים - לא הוכחו מחקרית!

טיפול תרופתי

יעילותו של הטיפול התרופתי מוגבלת, והוא יכול לסייע לצד טיפולים פסיכולוגיים.

• תרופות סרוטונרגיות – כמו סרטרלין או פרוקסטין נחשבים לטיפול קו ראשון, בייחוד אם קיים במקביל דיכאון.

• פרזוסין – מקל על סיוטים ושיפור השינה. יש צורך בהזמנה מיוחדת.

• תרופות נוספות – לפי הצורך: מייצבי מצב רוח, נוגדי חרדה, או טיפול משולב.

מה לגבי קנביס?

קנביס אמנם ניתן ברישיון למטופלים עם PTSD, אך המחקרים בנושא מעידים על כך שהוא לא משפר את המצוקה לאורך זמן. יתרה מזאת, קנביס עשוי להגביר את הפגיעה בתפקוד, ומעלה את הסיכון לתחלואה נפשית נוספת. אני ממליץ להימנע משימוש בקנביס ולהתמקד בטיפולים שנמצאו כיעילים.

ומה קורה אם לא מטפלים?

החדשות הטובות הן: PTSD ניתן לטיפול. הנתונים שבידינו מעידים על כך שגם ללא טיפול, חלק גדול מהמטופלים חווים עם הזמן שיפור בתסמינים, עם זאת - ההשלכות של PTSD ממושך - על מצוקה, ועל מסלול החיים, הן ברורות, ועל כן חשוב למצות כל קו טיפול.

סיכום

הפרעת דחק פוסט טראומטית היא תגובה נפשית לחוויות בלתי-רגילות. זהו לא סימן לחולשה, אלא עדות לעומק החוויה שעבר האדם. באמצעות טיפול מקצועי, אפשר להשתקם, לחזור לתפקוד, ולמצוא מחדש חיבור למשפחה, לחיים ולעצמך.