הפרעה טורדנית-כפייתית

Obsessive-compulsive disorder (OCD)

הפרעה טורדנית-כפייתית היא תופעה פסיכיאטרית שכיחה יחסית: שניים עד שלושה אנשים מכל מאה יחוו אותה במהלך חייהם. היא משלבת מחשבות או דחפים לא רצויים ומטרידים (אובססיות) לצד פעולות חוזרות או מחשבות (קומפולסיות) הנועדו להפחית מתח או לנטרל את הספק.

עידו, בן עשרים ושמונה, מתקשה לגעת בידית הדלת בלי כפפה. למרות שהוא מודע לכך שהסיכון להידבק במחלה זעום, מחשבות על חיידקים מעוררות בו חרדה מוחשית: דופק מהיר וכיווצי בטן. רחיצת ידיים יסודית מפחיתה את המתח לזמן קצר, ומשם מתחיל מעגל נוסף. עידו אינו חלש אופי; הוא מגיב לשילוב של נטייה ביולוגית ותהליכי למידה חוזרים.

אובססיות וקומפולסיות – איך זה עובד

• אובססיות – מחשבות, דימויים או דחפים שחודרים למודעות בלי שליטה, נתפסים כזרים לערכי-האני וגורמים אי-נוחות משמעותית. המחשבות פעמים רבות קשורות לתחושת ספק.

• קומפולסיות – פעולות חזרתיות, גלויות או מנטליות, שמטרתן להפחית חרדה או “למנוע” אירוע מפחיד.

הקלה רגעית שמתקבלת לאחר הטקס מחזקת את הקשר בין המחשבה המטרידה לבין הפעולה, וכך נוצר דפוס מעגלי שקשה להפסיק ללא עזרה מקצועית.

וריאציות עיקריות של OCD – דפוסים אופייניים והבדלים ביניהם

הפרעה טורדנית כפייתית אינה “הפרעה אחת” במובן אחיד; ישם מספר תתי סוגים, אך השונות בין אנשים שונים היא גדולה. אצל רוב האנשים מופיעים יותר מ"סוג" אחד, ולעיתים התוכן משתנה לאורך החיים. הכרת הדפוסים העיקריים עוזרת למטופל ולמטפל לזהות מהר יותר את מנגנון המחשבות והטקסים.

• קונטמינציה וניקיון – פחד מחיידקים, כימיקלים או לכלוך “מזהם”. הכפיות כוללות רחיצת ידיים ממושכת, מקלחות ארוכות, שימוש בכפפות, הימנעות ממקומות ציבוריים או בני-אדם שמוגדרים “מלוכלכים”.

• חשש מפגיעה באחרים (Harm-OCD) – מחשבות בלתי-רצויות על פגיעה פיזית או מינית במישהו אחר (לעיתים בילדים או בקרובים). המטופל נבהל מהמחשבה, בודק שוב ושוב שאין בסביבה סכין, או נמנע מלשאת תינוק מחשש שיזיק לו. חשוב להדגיש: המחשבות אינן מעידות על כוונה אמיתית, אלא על רמת אחריות גבוהה ורגישות מוסרית.

• סימטריה, סדר ו”תחושה נכונה” – צורך ליישר עצמים, לערוך שולחן “עד שמרגיש מדויק”, לספור או לכתוב מחדש עד שהדף “מרגיש מושלם”. לעיתים האדם חווה תחושת אי-נוחות גופנית או “לא שלם” כל עוד הדברים לא מסודרים בדיוק.

• אובססיות בעלות אופי מיני– או דימויים מיניים (לעיתים אלימים) בלתי רצויים, לעיתים מעורבב עם חשש לפגוע בזולת, ואף בילדים

• אובססיות של דת, והלכה - חשש האם דבר מה נעשה כהלכה, או שנעשה עבירה הלכתית - הקומפולסיות לעיתים תפילות חוזרות, וידויים, חיפוש אישורים הלכתיים, שהיה ממושכת בשירותים, ביקורים רבים במקווה וכדומה.

• היפוכונדריאה - אינו מוגבל לחשש ממחלות - יכולות להיות מחלות מדבקות (כמו איידס), אך כל סוג של מחלה אפשרי. הטקסים יכולים להיות טקסי ניקיון, אך נפוץ שהמטופל מחפש באינטרנט רבות על בנושאי רפואה, מנסה לאבחן את עצמו, או פונה פעמים רבות לרופא המשפחה. לעיתים, גם אם נשללת מחלה, עולה ספק שלא בוצעה הבדיקה הנכונה.

• בדיקה וחזרה – צורך לחזור הביתה לוודא שהגז כבוי, לבדוק דלתות, מכשירי חשמל, דופק או מצב הילד במיטה. המוטיב הוא חשש מאחריות לאסון עתידי (“אם לא אבדוק - יקרה משהו”).

הפרעות נוספות הקשורות ל-OCD - “Obsessive-Compulsive and Related Disorders”

ב-DSM-5 הועברו הפרעות מסוימות לאותה משפחה חוץ-אבחנתית של OCD, מאחר שהן חולקות מנגנונים דומים של דחף, התנהגות חזרתית וקושי בעיכוב פעולה:

1. הפרעת דימוי גוף - BDD – Body Dysmorphic Disorder

   עיסוק נרחב בפגם מדומּה או מועצם במראה החיצוני, למשל צורת אף או עור הפנים. האדם מבלה שעות במראה, מסתיר את האזור בביגוד או איפור, ופונה לעיתים תכופות לטיפולים קוסמטיים. למרות הדמיון במנגנון (מחשבה חודרנית + בדיקות/כיסויים), המחשבה כאן מתמקדת במראה ולא בזיהום או אחריות.

2. אגרנות כפייתית - Hoarding Disorder

   קושי מתמשך לוותר על חפצים, ללא קשר לערכם הממשי, בצירוף מצוקה חזקה בעת ניסיון לוותר עליהם. אגרנות נבדלת בכך שההתנהגות נתפסת לרוב כחיובית או “הכרחית” על-ידי האדם, והתובנה יכולה להיות חלקית. היא דורשת התערבות טיפולית ייחודית המערבת גם עבודה סביבתית.

3. תלישת שיער וגירוד עור כפייתי - Excoriation (Skin-Picking) ו-Trichotillomania

   קילוף עור או תלישת שיער כפייתית, המעניקה הקלה זמנית במתח או בתחושת “גירוי” פיזי. לעיתים מתבצע אוטומטית, בלי מחשבה מקדימה. בהקשר זה, קיימות הפרעות שונות שאינן מצוינות - שעיקרן התמקדות באיזור מסוים בגוף, והתנהגות חזרתית (אכילת ציפורניים, לעיסת לשון וכיו"ב).

קיימות עוד ועוד וריאציות ל-OCD - כמו למשל הפרעת גוף דיסמורפית שרירית (במיוחד אצל גברים), OCD הקשורת למערכות יחסים (ROCD) ו-OCD בהריון/לאחר לידה עם תוכן הקשור לתינוק. התופעות הללו מדגימות עד כמה מנגנון ה-OCD עשוי להתבטא בצורות מגוונות ומדוע חשוב לבצע הערכה אבחנתית מקיפה במקום להיצמד להגדרה אחת צרה.

מה גורם ל-OCD?

הפרעה טורדנית כפייתית יכולה להופיע לראשונה בילדות המוקדמת או בשנות העשרים. הסיבות להתפתחות OCD מגוונות, והן שילוב של נטיה גנטית, סביבה ואירועי חיים. כך, קיים סיכון מוגבר בקרובי משפחה מדרגה ראשונה, ומנגד, גורמי סביבה כמו לחצים מתמשכים או חוויות טראומטיות, עשויים להצית או להחמיר סימפטומים אצל אנשים בעלי נטייה מוקדמת.

טיפול – פסיכותרפיה ותרופות

הגישה הטיפולית המקובלת בקרב אנשי מקצוע משלבת טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) בפרוטוקול חשיפה ומניעת תגובה (ERP) לצד טיפול תרופתי.

• חשיפה ומניעת תגובה (ERP-Exposure and response prevention) – היא גישה טיפולית מבוססת-ראיות הנחשבת ליעילה ביותר. במהלך הטיפול, המטופל נחשף באופן יזום, הדרגתי ומבוקר למצבים, מחשבות או גירויים המעוררים אצלו תחושת מצוקה או אי נוחות – מבלי לבצע את הפעולה הכפייתית. הרציונל הוא שהתנהגות הכפייתית אמנם מפחיתה מצוקה בטווח הקצר, אך בטווח הארוך מחזקת את ה-OCD - ואת "מעגל הקסמים". באמצעות חשיפה שיטתית, תחושת המצוקה שנובעת מהאובססיה הולכת ופוחתת באופן טבעי, והמוח "לומד" שאין סכנה ממשית. מטרת הטיפול היא לא להעלים את המחשבות האובססיביות לחלוטין, אלא להפחית את השפעתן על התפקוד ולהחזיר את השליטה למטופל. ERP נחשב לטיפול ממוקד, אך דורש מחויבות, סבלנות ועבודה שיטתית, גם בין הפגישות הטיפוליות.

  
  

• טיפול תרופתי - התרופות המרכזיות לטיפול ב-OCD הן תרופות שמשפיעות על מערכת הסרוטונין במוח. הן שייכות לקבוצת תרופות שנקראת מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (או: SSRI). התרופות פועלות בכך שהן מעלות את רמות הסרוטונין הזמין במוח, מה שגורם עם הזמן לשינוי בתפקוד של קולטני הסרוטונין.

  
  

• שימוש ב-SSRI במינונים גבוהים - למרות שתרופות סרוטונרגיות משמשות גם לטיפול בדיכאון, השימוש בהן ב-OCD לרוב דורש שימוש מינונים גבוהים יותר, ולמשך זמן ממושך יותר. במקרים רבים מתחילים כבר מהמינון הגבוה ביותר הניתן לדיכאון, ולעיתים גם עולים מעבר לכך - במינון מעבר להתויה (off label). פרקטיקה זו הוכרה כמקובלת ע"י ארגון הפסיכיאטרים האמריקאי (APA) כבר בשנת 2007, ומגובה מחקרית.

  • במחקר שערכנו לאחרונה (Minkin Levy ועמיתיו, 2024), בדקנו את הבטיחות של טיפול במינונים גבוהים של SSRI. במחקר השתתפו 105 מטופלים שחולקו לשלוש קבוצות לפי המינון שקיבלו. לא מצאנו הבדל מובהק בין הקבוצות מבחינת תופעות הלוואי. כאשר הטיפול מתבצע בפיקוח רפואי (כולל ביצוע בדיקות וניטור), השימוש מינונים גבוהים נחשב בטוח.

כמה הטיפול עוזר?

בשילוב של טיפול תרופתי ופסיכולוגי מתאים, 70% מהמטופלים חווים הטבה קלינית משמעותית בתסמינים, לצד שיפור מובהק באיכות החיים (על פי מחקר שפורסם ב-2015 ע"י פואה ועמיתיה).

כמה זמן נמשך הטיפול התרופתי?

במקרים רבים מטופלים מתחילים להרגיש שיפור במצבם רק אחרי מספר חודשים. לכן, מומלץ להמשיך את הטיפול לאורך זמן, גם לאחר שמרגישים טוב. אם יש הפוגה מלאה (כלומר, ללא תסמינים או מצוקה בכלל), מקובל להוריד את המינון בזהירות לאחר שנה.

סיכום

הפרעה טורדנית כפייתית - OCD משפיע על כל תחומי החיים, וכתלות בחומרתה - גם לפגיעה משמעותית בתפקוד. טיפול מבוסס-ראיות מאפשר לצמצם משמעותית את הסימפטומים ולשפר תפקוד ורווחה.

פנייה לאיש מקצוע

אם אתם או מישהו קרוב חווים מחשבות טורדניות או טקסים חוזרים שמכבידים על השגרה, מומלץ לפנות לייעוץ. חשוב לציין כי האבחנה יכולה להיעשות רק על ידי פסיכיאטר מומחה, שכן התמונה יכולה להתאים גם להפרעות נפשיות אחרות, ואף למספר בעיות גופניות.